פסק-דין בתיק ת"פ 40338-05-11

בעניינו של נאשם 2

1.     בנוגע עם הנאשם, נקבע, על פי הודאתו, כי הוא עבר על עבירה של שיבוש מהלכי משפט.  כנגד הנאשם ואחר, הוגש כתב אישום המחזיק שלושה אישומים. שני האישומים הראשונים נוגעים בנאשם האחר, אישומים המייחסים לו עבירות שוד ועבירות אחרות, בנוגע לאירועים שנטען שהתרחשו במרכול המצוי בשטחי יהודה ושומרון. מעשיו של הנאשם, המפורטים באישום השלישי, בהם הנאשם כאמור הודה, קשורים באופן עקיף לאירועי האישום השני: הנאשם שימש כמפקד צוות שוטרים מג"ב. לאחר שנודע לנאשם, בחודש מאי 2010, כי עומד להיערך תחקיר פנימי באשר לאירועי האישום השני, הנחה הנאשם את אנשי צוותו, כל אחד בנפרד, ולאחר מכן ביחד, לתאם עימו גרסה אשר תוצג באמצעותו במהלך התחקור. הנאשם הורה בשיחות אלה לאנשי צוותו שלא להפליל את הנאשם 1 במעשיו ואף לא לדבר במהלך התחקיר, עד אשר ישמיע גרסה, ולאחר מכן יהא עליהם למסור גרסה זהה. באותו חודש נערך תחקיר ואנשי הצוות מסרו, על פי הוראת הנאשם, גרסה שקרית. מאוחר יותר פנה הנאשם לאחת השוטרות בצוות וביקש לדעת פרטים אודות חקירתה במח"ש.

2.     הנאשם הנו כבן 23, נטול עבר פלילי. מתסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו עולה כי האירועים נשוא כתב האישום התרחשו במהלך שירותו הצבאי במג"ב, כאשר היה מועמד להמשיך בשירות קבע, אולם ההליך הופסק עקב ההליך המשפטי. עוד עולה מהתסקיר כי תפקודו של הנאשם במהלך שירותו הצבאי היה ללא דופי, והוא אף קיבל תעודות הערכה בהתאם לכך. שירות המבחן התרשם באופן חיובי מאוד מהנאשם, לרבות ההשפעה החיובית של ההליך המשפטי בנוגע אליו, תוך ששירות המבחן התרשם כי העבירה אותה עבר הנאשם חריגה לאופן התנהלותו בחייו. הנאשם הודה בביצוע העבירה והביע חרטה וצער על התנהגותו, גם לפני שירות המבחן, תוך שהבהיר כי בתחילה לא היה מודע לכך שהנאשם האחר ביצע עבירה, ולכשנודע הדבר, בוצעו המעשים על ידו על מנת למנוע חשיפה לפני מפקדו, כלפיו חש הערכה רבה. שירות המבחן התרשם כי התנהלות הנאשם נבעה מתוך תחושה של חשש לפגיעה למעמדו כמפקד צוות, באופן שהקשה עליו להפעיל שיקול דעת נכון. לאור זאת, ולאור אורח החיים הנורמטיביים ותפקודו התקין של הנאשם ושאיפתו להתקדם בחייו, תוך הפקת הלקחים ממעשיו, התרשם שירות המבחן כי העונש המתאים הנו של"צ. מאותם נימוקים, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו של הנאשם.

3.     במסגרת הראיות לעונש, העיד מפקד הפלוגה של הנאשם, סגן ניצב אלי גוזלן, על תפקודו התקין ביותר של הנאשם במהלך שירותו תחתיו. הוגשה באמצעותו אסופת מסמכים המעידים על הכישורים המקצועיים הגבוהים של הנאשם, הערכות מפי מפקדיו, לרבות תעודת הוקרה וגיליון הערכה, שם ניתן לנאשם ציון גבוה מאוד בתפקודו.

4.     בא-כוח המאשימה טען, בין היתר, כי יש להרשיע את הנאשם ולגזור עליו עונש מאסר בפועל, שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. נטען כי מדובר במעשים אותם ביצע הנאשם בעת שהיה שוטר, ובכך יש לגבור על נסיבותיו האישיות. בכל מקרה, נטען כי אין מקום להימנע מהרשעת הנאשם.

        מנגד, טען סנגורו של הנאשם כי יש לאמץ את המלצות התסקיר ושלא להרשיע את הנאשם. הודגש כי לנאשם לא היה קשר לעבירות המרכזיות שנטען כי בוצעו על ידי האחר והוא אף לא היה מודע לביצוען בזמן אמת אלא לאחר זמן רב. המעשים שנעשו על ידי הנאשם הנם פרי של מהלך לא מתוכנן במהלך תחקיר, שמקורו בחוסר בשלות ובגילו הצעיר של הנאשם. נטען עוד כי הנאשם שגה בשיקול דעתו, אך יש להתבונן על תפקודו עד עתה, תפקוד שהיה על הצד הטוב ביותר, לאחר שהשלים שירות מלא בתנאים קשים, עברו נקי והוא כבר נענש בכך שנמנע ממנו המשך שירות בצבא קבע.

        דיון

5.     לחובת הנאשם עומדת העובדה שמעשיו נעשו עת מילא תפקיד שוטר והיה עליו להבחין בין טוב לרע בהקשר זה, דהיינו להימנע מהכשלת הליך משפטי, ולא היה מקום לחפות על מבצע העבירה. רמת ההתנהגות הנדרשת ממנו גבוהה יותר מאדם אחר, ובין השיקולים להרשעתו, קיים שיקול ההרתעה לגבי האחרים, באופן שיובהר לאנשי ציבור ולאנשי אכיפת החוק, כי בתי המשפט ינקטו נגדם בכף חובה, במידה שימעלו בתפקידם. כנגד זאת, באים נתוניו האישיים של הנאשם, דהיינו, עברו הנקי עד כה, למעט העבירה בה כשל, תפקוד ללא דופי, הן במסגרת האזרחית והן במסגרת הצבאית, ולא רק זאת, אלא שמדובר בתפקוד חיובי במיוחד, וההערכות הטובות הרבות שניתנו לנאשם במהלך שירותו הצבאי, מעידות על כך.

6.     הכלל הוא כי מקום בו נמצא כי הנאשם עבר עבירה, יש להרשיעו בדין. העדר (או ביטול) הרשעה אפשרי, אך זאת כחריג לכלל ובהתאם לכללים שהותוו בסוגיה זו, החל מפרשת כתב (ע"פ 2083/96) ועבור בפסקי דין רבים, מאוחרים יותר. בחינה מעמיקה של פסקי דין רבים מספור שניתנו בשאלה זו מובילה, בסופו של דבר, למסקנה כי לנסיבות כל מקרה ספציפי העומד לדיון, משקל רב, ויישום הכללים שנקבעו בסוגיה עלול להוביל לתוצאות שונות במקרים בהם מדובר בעבירות דומות, אך בנסיבות (הקשורות במעשה ובעושה), שהן שונות. בענייננו, הנאשם לא היה מעורב בעבירות המיוחסות לנאשם האחר והוא אף לא ידע על ביצוען בשעת אמת. המעשים שבוצעו על ידו, אף שבאו מפיו של מפקד צוות כלפי פקודיו, צבועים בצבעי מפקד-פקוד ולא מכוח הפעלת סמכות של שוטר כלפי אזרח, כאשר המניע למעשים לא נועד להפיק לנאשם טובת הנאה או תועלת אישית. חוסר שיקול דעת הוא שהיווה את הנדבך העיקרי לביצוע העבירה. נתוניו האישיים החיוביים של הנאשם, תפקודו המוערך במיוחד במסגרת הצבאית, המחיר ששילם בדמות אובדן אפשרות לשירות קבע ועברו הנקי, מוליכים למסקנה כי יש מקום לשקול הימנעות מהרשעה. יחד עם זאת, וכנגד השיקולים לחיוב, עומדת העובדה שהנאשם פעל פעולות שנועדו לשבש מהלכי משפט. העובדה שמעשים אלה נעשו בנוגע עם עבירות שנטען כי אחר עבר אותן, אין בה כדי להמעיט מחומרת מעשיו. מדובר בפעילות שכוונה אל פקודיו של הנאשם, אנשי צוותו אשר סרו למרותו ונתנו בו את אמונם. מדובר בהנחיות אשר ניתנו לאנשי הצוות ביחד ולחוד, ולאחר מכן פעם נוספת בשאלות שהפנה לשוטרת שכבר העידה. כל אלה מעידים על התנהלות שאינה בגדר מעידה חד פעמית. מכאן, המסקנה היא שחרף השיקולים לחיוב, אין מקום להימנע מהרשעת הנאשם. לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. באשר לעונש, כאן ניתן לזקוף לזכות הנאשם את הנימוקים לקולא, כפי שאלה פורטו לעיל והמובילים לענישה שאינה ממצה עימו את הדין. לפיכך, אני גוזר על הנאשם מאסר על תנאי לתקופת שלושה חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור העבירה בה הורשע בתוך שלוש שנים מהיום.

        זכות ערעור לבית משפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  ה' באדר א', תשע"ב, 28 בפברואר, 2012, במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם עצמו.